שורש כף היד מורכב מ- 8 עצמות, אשר מסודרות בשתי שורות- שורה קריבנית ושורה רחיקנית. בכל שורה 4 עצמות. עצמות שורש כף היד והמפרקים ביניהן מגשרים בין עצמות האמה (רדיוס ואולנה) לבין כף היד. הן מחוברות ביניהן ואל עצמות האמה על ידי רצועות השומרות על יציבותן ומיקומן.
נפילות על יד מושטת, תאונות ספורט או תאונות דרכים, יכולות לגרום לשברים בעצמות אלו. מבין השברים בעצמות שורש כף היד, השבר הנפוץ ביותר הוא שבר של עצם הסירה= עצם הסקפואיד (נביקולאר). שכיחות שבר זה מהווה 11% מכלל השברים בכף היד ו % 60-80 מכלל השברים בעצמות שורש כף היד. שבר בעצם הסירה נגרם בעיקר אצל גברים צעירים בגילאי 18-30, בעיקר אילו הפעילים ספורטיבית. הכאב מתרכז לרוב באזור הגבי של בסיס האגודל. אזור זה נקרא "תיבת ההרחה". בנוכחות שבר בעת בדיקה גופנית מופק כאב בהפעלת לחץ אקסיאלי על האגודל. לעיתים השבר אינו גורם לכאב משמעותי או לסימנים חיצוניים כל שהם ולכן הנפגע נמנע מפנייה לבדיקת רופא מומחה. עקב כך, רבים המקרים בהם שבר בעצם הסירה שלא נרפא מתגלה, לעתים באופן אקראי, בשלב מאוחר מידי.
אספקת הדם לעצם הסירה היא בעיתית. קיימת אספקת דם טובה בחלק המרוחק של העצם ולכן שברים באזור זה נוטים להתחבר מהר וללא בעיות. בדרך כלל, קיבוע שורש כף היד בעזרת גבס למשך 6 שבועות פותר את הבעיה. שברים במרכז העצם (WAIST) נוטים להתחבר לאט יותר ובאזור זה משך הקיבוע הנדרש נמשך לעתים 2-4 חודשים. שברים בחלק המקורב של העצם ( בסמוך לעצם האמה=רדיוס), פוגעים באספקת הדם לעצם וכתוצאה מכך הסיכוי לחיבור של העצם מופחת. בין 5% ל- 25% מהשברים במיקום זה אינם נרפאים למרות הטיפול השמרני.
לעיתים קרובות, שבר בעצם הסירה אינו מודגם בצילומי הרנטגן המבוצעים מייד ובסמוך למועד החבלה. על כן, בכל חשד קליני לקיומו של שבר בעצם הסירה מומלץ לקבע באופן זמני בעזרת גבס את שורש כף היד ולבצע צילום חוזר ללא הגבס לאחר 10-14 ימים, מועד בו השבר, אם קיים, יודגם בצילום. אפשרות נוספת היא להפנות לבדיקת מיפוי עצמות בסמוך למועד החבלה. בדיקה זו יכולה לשלול בוודאות (במידה ולא מודגמת קליטת יתר של החומר הרדיואקטיבי באזור עצם מעצמות שורש כף היד) שבר בעצם הסירה. במידה ותופיע בבדיקת מיפוי העצמות קליטת יתר של החומר אין הדבר מעיד בוודאות על קיומו של שבר.
חיבור גרוע או אי חיבור של עצם הסירה משבש את העברת הכוחות דרך עצמות שורש כף היד וגורם בהמשך להופעת תהליכים ניווניים בסבירות מאד גבוהה (ב- 90% מהשברים). תהליך כזה יכול להתחיל כבר לאחר כשנתיים עד 5 שנים, ולהתקדם לאיטו עד לשינוי ניווני כולל במפרקי שורש כף היד. לכן, כאשר השבר אינו נרפא למרות האבחון והטיפול המוקדמים, או כאשר שני חלקי השבר אינם עומדים זה מול זה קיים צורך בניתוח. ישנן מספר טכניקות ניתוחיות , ביניהן קיבוע השבר בעזרת בורג, עם או בלי השתלת עצם באזור השבר.
במידה וקיים ספק לגבי ריפוי מלא של השבר ניתן להיעזר בבדיקת CT, אשר מדגימה באופן מדויק יותר מאשר צילום רנטגן את מידת החיבור אולם, בדיקה זו כרוכה ברמת קרינה גבוהה יותר. מחקרים הראו שגם חיבור חלקי מעניק יציבות מספיקה לחלקי השבר ומתקדם עם הזמן לחיבור מלא.
בשנים האחרונות התפתחו שיטות נוספות שאינן כירורגיות לעידוד חיבור שברים בעצם הסירה. בין השיטות: שימוש בשדה מגנטי וטיפולים יום יומיים למשך 20 דקות ע"י פעימות על-קוליות לאזור השבר בתדר נמוך (אולטרא סאונד). טיפולים אלו אינם פולשניים, אינם מכאיבים ואינם חושפים את החולה לקרינה מייננת. הוכח כי טיפולים אילו יעילים בסבירות של למעלה מ- % 70 אחוז מהמקרים להשגת איחוי השבר. ניתן לבצע את הטיפול במסגרת ביתית. היעילות עולה ככל שהשבר טרי יותר ויורדת ככל שהשבר ישן יותר. התנאי לטיפול כזה הוא התמדה והקפדה על הוראות הטיפול. הטיפול מתאים לאותם שברים אשר בהם קצות השבר עומדים זה מול זה ללא תזוזה או עיוות.
כאשר כבר קיים שינוי ניווני המערב את רוב או כל מפרקי שורש כף היד, ניתוח לחיבור השבר של עצם הסירה במועד זה לא יהווה פיתרון לבעיה הכוללת ולכן אינו מומלץ. במקרים אלה קיים צורך בניתוחים מורכבים יותר הכוללים הוצאה של עצם הסירה השבורה ואיחוי מלא או חלקי של עצמות שורש כף היד על מנת למנוע כאב בעת תפקוד היד תוך הגבלה ניכרת בטווח תנועת שורש כף היד.
השבר השני בשכיחותו הוא שבר בעצם הטריקווטרום. עצם זו נמצאת גם היא בשורה הקריבנית, בסמוך לעצם האולנה. שבר זה מופיע בכ-% 15 מהשברים בשורש כף היד. ישנן מספר צורות שברים אך השכיחה ביותר היא שבר תלישה קטן בחלק הגבי של העצם, הגורם לכאב ורגישות בחלק הגבי של שורש כף היד. הטיפול הוא לרוב שמרני על ידי קיבוע שורש כף היד בעזרת גבס למשך 4-6 שבועות. לעיתים שברים בעצמות שורש כף היד אינם מבודדים אלא מופיעים נזקים נלווים כמו שברים בעצמות מרובות, פגיעה ברצועות, אי יציבות ופריקות. מצבים אילו נגרמים בעקבות חבלות בעלות עוצמה רבה. במצבים אילו קיימת בדרך כלל הורייה לטפל בפגיעה בעזרת ניתוח.
שברים בשאר העצמות בשורש כף היד הם נדירים ומופיעים באחוזים בודדים . שבר בזיז עצם ההמאט ( HOOK OF HAMATE ) מופיע באופן קלאסי בספורטאים, בעיקר בשחקני טניס וגולף, כאשר המחבט פוגע באזור הכפי אולנרי של כף היד או בבעלי מקצוע הדורש חבטות חוזרות ונשנות עם כף היד. גם הריפוי של שבר זה הוא לעתים בעייתי, אם כי דווח על הצלחות בטיפול בעזרת אולטראסאונד. שבר שלא נרפא עלול לגרום לכאב כרוני בכף היד.
שברים בעצם ההמאט יכולים להופיע לבד או לערב פריקה של בסיסי האצבעות 4 ו 5. במקרה זה נדרשת התערבות ניתוחית. שברים בעצמות הלונאטום, קפיטייט, טרפזיום, טרפזואיד ופיסיפורם הם נדירים. הטיפול הוא שמרני או ניתוחי על פי צורת השבר, מידת התזוזה שלו או מידת המעורבות של עצמות שכנות.
לאור הסיבוכים העלולים להיגרם בעקבות שברים אלה מומלצת בדיקת מומחה לכירורגיה של היד בכל מקרה של חבלה לשורש כף היד.
