לכידת העצב האולנרי

הגדרה

לחץ על העצב האולנרי כאשר הוא עובר דרך הצד הפנימי של המרפק בתוך תעלה הנקראת התעלה הקוביטלית.

גורמים וגורמי סיכון:

ברוב המקרים לא ידועה הסיבה הישירה להיווצרות לכידת העצב. ידוע שכיפוף המרפק גורם ללחץ מוגבר על העצב ולכן כיפוף המרפק שחוזר ונשנה מספר רב של פעמים יכול לגרום לבעיה. גם עיסוק כמו ליטוש יהלומים הדורש עבודה עם מרפקים כפופים לאורך שעות יכול לגרום ללכידת העצב באזור המרפק

לעתים העצב אינו יציב בתוך התעלה ובזמן כיפוף המרפק הוא “קופץ” החוצה מתוך התעלה ומשתפשף על גבי העצם. השענות ממושכת על המרפק והפעלת לחץ ממושך על העצב כמו בזמן נהיגה למרחקים ארוכים או החזקת טלפון/ ספר עם כיפוף המרפק, גורמים לגירוי של העצב. חבלה ישירה בעצב או באזור יכולה לגרום לנזק לסיבי העצב.

תסמינים:

התלונה המוקדמת היא של תרדמה ונימול באצבעות 4-5 (חצי מאצבע 4 הפונה לאצבע 5).אלה הופכים מאוחר יותר לתחושת כאב ביד ולהרגשת סרבול וחולשה.

מתי לפנות לרופא:

כאמור, נימול ורדימות באצבעות 4+5.

סיבוכים:

לחץ ממושך לזמן רב, עשוי לגרום לתקופה ארוכה יכול לגרום לדלדול וחולשה בלתי הפיכים של רוב שרירי כף היד – עם פגיעה משמעותית בתפקוד כף היד. כמו כן, ירידת תחושה באצבעות 4-5. ללא התערבות ניתוחית לשחרור העצב השינויים הנ"ל עשויים להפוך לבלתי הפיכים.

בדיקות ואבחנה:

היסטוריה רפואית – נימול, רדימות אצבעות 4-5 + חולשה בכף היד.

בבדיקה – ירידת תחושה אצבעות 4-5 , חולשה של רוב שרירי כף היד, יתכן עם דלדול השרירים.

הממצאים בבדיקה יאושרו בד”כ ע”י בדיקת מהירות הולכה חשמלית של העצב האולנרי – בדיקה אלקטרומיוגרפית (EMG)

טיפולים:

טיפול שמרני: בשלבים הראשונים רבים הסיכויים שהתסמונת תעלם עם הפסקת הפעילות שמגרה את העצב. רצוי לקצר עד מינימום את כל הפעולות שכרוכות בכיפוף המרפק. בלילה מומלץ להניח כרית בקידמת המרפק או להניח סד אשר יחזיק את המרפק ביישור וימנע את הכיפוף. במקום העבודה, רצוי להשעין את המרפק על ספוג ולא על משטח קשיח.
כדורים אנטי-אינפלמטורים יכולים להקל על התלונות אך עיקר הטיפול הוא ע”י המנעות מהפעלת גירוי באזור העצב.

טיפול ניתוחי: כשהטיפול השמרני לא מועיל במשך 3 חודשים או כאשר כבר קיימת חולשה של שרירי כף היד, מומלצת התערבות ניתוחית. הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית או אזורית . קיימת גם טכניקה אנדוסקופיה.
בניתוח קיימות שיטות שונות: שחרור העצב בעודו נותר במקומו, העתקת העצב מתחת לעור, העתקת העצב מתחת לשרירים, חיתוך זיז העצם שהעצב נמצא מאחוריו ועוד. העברת העצב מההיבט האחורי של המרפק לקדמתו "מקצרת" את הדרך שעל העצב לעבור בעת כיפוף המרפק ומרפה את המתח שבו.

מניעה:

אין מניעה ספציפית אך באופן כללי, מומלץ להמנע ממצבים הגורמים לכיפוף ממושך של המרפק.