כללי:
"מרפק טניס" – בניגוד לשמו הרפואי Lateral Epicondylitis, אינה תופעה דלקתית. מחקרים שונים וממצאים שנמצאו בניתוחים הראו שהמחלה קשורה לתהליך ניווני ברקמת הגיד באזור אחיזתו בעצם הזרוע בצדו החיצוני של המרפק. ניתן לשייך תסמונת זו לקבוצת הפתולוגיות הקרויות: ENTHESOPATHY.
התסמונת:
התסמונת היא תוצאה של תהליכים ניווניים (Angiofibroblastic tendinosis) העלולים לגרום לקרעים מיקרוסקופיים ברקמת הגיד של השריר מיישר שורש כף היד הרדיאלי הקצר בנקודת אחיזתו בעצם המרפק בצדו החיצוני. בניסיון לתיקון וריפוי הקרעים מתרחש תהליך תגובתי ע"י יצירתה של רקמה חיבורית (פיברוטית). השרירים המיישרים תפקידם להרים וליישר את שורש כף היד והאצבעות.
השרירים המכופפים תפקידם לכופף את שורש כף היד ואת האצבעות.
פתולוגיה:
מקובל להכליל בתסמונת זו מספר פתולוגיות:
– Medial Tendinosis – Golfer's Elbow פתולוגיה דומה למרפק טניס אולם, בצדו הפנימי של המרפק כתוצאה מניוון רקמת אחיזת השרירים המכופפים ומסובב האמה (Pronator) בעצם הזרוע באזור המרפק.
– Country Club Elbow התסמונת קרויה בשם זה כאשר המחלה מופיעה בשני צידי המרפק בו זמנית. התופעה מתרחשת בד"כ בשחקנים חובבנים המשחקים גם טניס וגם גולף.
– Posterior Tennis Elbow התסמונת מערבת את גיד השריר המיישר התלת ראשי באזור אחיזתו במרפק.
– Tennis Elbow היא התופעה היותר שכיחה מבין הנזכרים לעיל. כל הנאמר בהמשך תקף בהיבט הכללי לגבי כל התופעות הנזכרות לעיל.
גורמים:
שכיחות התסמונת באוכלוסיה היא בשיעור של 2%. השכיחות זהה בין שני המינים. בשיא השכיחות לוקים בוגרים בעשור הרביעי והחמישי לחייהם. ביותר ממחצית החולים לוקה היד השולטנית. במחקרים שבדקו 2500 שחקני טניס (מועדוני טניס) נמצא כי 50% מהנבדקים דיווחו על תסמונת זו שאירעה לפחות פעם אחת במהלך חייהם (בעיקר בעת ביצוע מכת גב היד בה מיישרים בכוח את שורש כף היד במקום להפעיל את שרירי חגורת הכתף). אולם, לא רק שחקני טניס לוקים בתסמונת זו. ענפי ספורט אחרים, מקצועות הדורשים תנועות חוזרות ונשנות ובשכיחות לא מבוטלת ניתן למצוא את התסמונת גם בקרב פקידים ועקרות בית. הגורם הישיר להופעת התסמונת אינו ידוע. קרוב לוודאי שהתסמונת היא תוצאה של שימוש יתר (Overuse) על רקע גורמים מובנים (קונסטיטוציונאלים). ב- 10% מהלוקים בתסמונת ניתן למצוא גם תלונות המחשידות לקיומה בו זמנית של תסמונת התעלה הכפית (Carpal Tunnel Syndrome).
תסמינים:
בבדיקת החולה לא מוצאים בד"כ כל סימנים חיצוניים. החולה מתלונן על כאבים בעוצמה כזו או אחרת באזור המרפק-אמה בעת ביצוע פעולות הדורשות יישור וייצוב שורש כף היד. הכאב לעתים חד ופתאומי המגביל את התפקוד. לעתים הכאב ממושך וקיים גם במנוחה ומתגבר בעת הנעת מפרק המרפק ומגביל את טווח תנועתו.
מתי לפנות לרופא
כאשר הכאבים ממושכים וקשים מנשוא.
סיבוכים
לא ידועים סיבוכים משניים למחלה זו.
בדיקות ואבחנה
האבחון מתבצע במרפאת הרופא. בדיקה גופנית מאפשרת את האבחנה בוודאות כמעט מוחלטת. בד"כ אין כל צורך בבדיקות עזר (דימות ואחרות ) לצורך אבחון המחלה בנוסף לבדיקה הגופנית. יש תמיד צורך להבדיל אבחנה זו ממחלות אחרות העלולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים: גירוי שורש צווארי באותו צד ו/או תהליכים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי, תהליכים ניווניים בגידי הכתף, תסמונת התעלה הרדיאלית (לחץ על סעיף של העצב הרדיאלי) לחץ על העצב האולנארי באזור המרפק, תהליך תופס מקום באזור המרפק ותהליכים פתולוגיים תוך מפרקיים במרפק.
טיפולים ותרופות
הטיפול המומלץ הינו טיפול ניתוחי בו מסירים את הנגע עד לרקמה בריאהמחקרים גדולים שבוצעו לאחרונה וסקירה אנליטית של המחקרים שפורסמו עד היום בכל הנוגע לטיפול בתסמונת זו מצאו שאין בפועל כל טיפול מוכח מדעית המרפא את התופעה. כל הטיפולים המקובלים היום: מנוחה, תרופות נוגדות דלקת, פיזיותרפיה, חגירת חגורות למיניהן, שרוולים אלסטיים, הסננות מקומיות של קורטיזון וטיפול בגלי הלם (אולטרא סאונד) או קרני לייזר קר נמצאו לא יעילים לטווח הארוך.
לפיכך, קיימות מספר אפשרויות טיפוליות:
1. להמתין עד ריפוי עצמוני המתרחש בשיעור ניכר של החולים.
2. במקרים עקשניים והמגבילים את התפקוד ו/או פוגעים באיכות החיים מומלץ ניתוח לניתוק אחיזת מיישר שורש כף היד הרדיאלי הקצר מאחיזתו בעצם הזרוע הפותר את הבעיה לצמיתות בשיעור הצלחה המגיע עד 80% מהמנותחים. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, אזורית או כללית (בהתאם להעדפות המנתח והמנותח) ואורך כ- 20 דקות. ההחלמה היא הדרגתית עד 3 חודשים ממועד הניתוח.
מניעה
עד היום בוצעו מספר רב מאד של מחקרים ביומכאניים על מנת להיטיב את הארגונומיה של מחבטי הטניס. עם השנים הוכנסו שינויים בייצור מחבטי הטניס הן מבחינת החומרים והן מבחינת העיצוב והמחבטים המצויים היום בשוק הינם קלים יותר וידידותיים יותר למשתמש. נמצא, כי שכיחות התסמונת בקרב שחקנים מקצוענים נמוכה יותר מאשר בשחקנים חובבים. המסקנה המתבקשת מעובדה זו היא, כי לטכניקת המשחק חשיבות רבה במניעת התסמונת. המניעה האולטימטיבית היא קרוב לוודאי הימנעות משימוש יתר – Overuse.
