מחלות ומצבים בכירורגיה של היד:
מהי “אצבע הדק” ?
אצבע או אגודל הדק הם מן התחלואים השכיחים ביותר בכירורגיה של היד ונגרמים עקב התעבות של ה - pulley בבסיס האצבע. התעבות משנית של הגיד המכופף, או היצרות של מעטפת הגיד פוגמת ביכולת ליישר או לכופף את האצבע. האצבע הפגועה נשארת כפופה בתחילה, ואחרי ההתגברות על ההתנגדות היא מתיישרת בבת-אחת. הנקישה הפתאומית נקראת “triggering” וחוסר היישור או הכיפוף נקרא “נעילה”. לעיתים ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד מעל מהלך הגידים. אם המצב אינו מטופל הוא מחמיר בהדרגה והאצבע אינה יכולה להתיישר ובמצבים חריגים אינה יכולה גם להתכופף.
מה גורם לאצבע הדק ?
התסמונת היא תוצאה של תהליכים ניוונייםאיננו יודעים מה בדיוק גורם ל”אצבע הדק” אך אנחנו יודעים מספר דברים. באזור הגלגלת A1 (pulley) הגיד נתון לכוחות רבים. בתוך הרקמה שמרכיבה את הגיד, חלק מן התאים רוכשים תכונות של תאי סחוס, התאים גדלים במספרם ובנפחם. משטח ההחלקה שבין הגיד והטבעת משתנה ונהיה בלתי סדיר.
מה הן התלונות של אצבע הדק ?
התלונה העיקרית היא של נקישה מכאיבה. הנקישה חמורה יותר בעיקר בשעות הבוקר אך עם ההחמרה היא יכולה להופיע בכל שעות היום ובאופן קבוע. כאשר המצב מחמיר, הגבשושית שנוצרת בגיד אינה יכולה לחדור לתוך המעטפת והאצבע “ננעלת” ביישור או בכיפוף.מי נפגע מאצבע הדק ?
הרבה אנשים חושבים שאצבע הדק נגרמת מעבודה קשה, אך נראה שאין קשר בין שני אלה. התופעה מופיעה בד”כ בהדרגה, בעשור הרביעי עד השישי לחיים. היא שכיחה פי שתיים עד שלוש יותר בנשים והאצבע הרביעית נפגעת יותר מכל האחרות. אצל אנשים רבים קיימת מעורבות של מספר אצבעות בו זמנית.
כיצד מאבחנים אצבע הדק ?
האבחנה נעשית ע”י שמיעת תלונותיו של הפציינט ובדיקתו. לרוב האנשים היסטוריה של נקישות מכאיבות ללא ספור חבלתי. לעתים ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד מעל מהלך הגידים. בדרך כלל אין צורך בבדיקות עזר, אך לעיתים משתמשים באולטרסאונד.
כיצד מטפלים באצבע הדק ?
במקרים נדירים תופעת אצבע הדק חולפת מעצמה. תרופות אנטי דלקתיות, סדים, פיזיותרפיה וריפוי בעסוק, דיקור במחטים סיניות, רפואה טבעונית ועיסויים למיניהם אינם מועילים. הזרקה של קורטיזון (חומר אנטי דלקתי) עוזרת במעל ל- 50% מן המקרים, למרות שלעיתים יש צורך ביותר מהזרקה אחת. ככלל, רצוי להימנע מהזרקת קורטיזון במקום אחד בגוף יותר משלוש פעמים שכן יש להזרקה תופעות לוואי כמו ניוון של הרקמה החיבורית. ישנם דיווחים בספרות הרפואית על קרע עצמוני של הגידים לאחר הסננת קורטיזון. לעתים ההזרקה עוזרת לפרק זמן אך התופעה חוזרת. לעתים ההזרקה פותרת את בעיית הנקישה המכאיבה אך לא את כל התמונה כולה. במצב כזה יש מקום להתערבות ניתוחית.כ- 50% מן המקרים נזקקים לניתוח. ככל שתקופת ההמתנה ארוכה יותר כך גדלים הסיכויים להתערבות ניתוחית. מכל הניתוחים זהו הפשוט ביותר אך לא פעם תהליך הריפוי הינו ממושך: האצבע נפוחה, כואבת ומתקשה בתנועות. הניתוח הינו אמבולטורי (כלומר ללא אשפוז ללילה), נמשך מספר דקות ובהרדמה מקומית. זריקת ההרדמה המקומית מכאיבה במידה קלה אך נסבלת לחלוטין. הכאבים לאחר הניתוח סבירים ביותר ורוב הפציינטים אינם נזקקים מעבר לכדור לכאבי ראש. ניתן להשתמש ביד בעבודות קלות כבר למחרת הניתוח. התפרים מוסרים כעבור שבוע. הסיכונים שבניתוח אצבע הדק מועטים (כ- 1%) : זיהום, כשלון בשחרור הנקישה המכאיבה, חזרה של הנקישה לאחר הניתוח, נזק למבנים אנטומיים שבשכנות (עצבים, כלי דם והגידים עצמם), צלקת מכערת ו/או מכאיבה ושטפי דם.
מה עושים בניתוח ?
לאחר הרדמה מקומית של אזור הניתוח עושים חתך בעור באורך של כ- 1 ס”מ. מגלים את הגלגלת A1 וחותכים אותה לרוחב. חיתוך הגלגלת מאפשר חלל גדול יותר לגידים ובכך למנוע את החיכוך והנקישה המכאיבה.
חזרה לפעילות רגילה צפויה בד"כ כשבועיים לאחר הניתוח.